<h1>וצ"ע</h1>
<h2>דף נז.</h2>
גרסינן בפרק אחרון דבכורות, הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מכלאים וטריפה ויוצא דופן ומחוסר זמן והיתום. איזהו יתום כל שמתה אמו או ששחטה, רבי יהושע אומר אפילו נשחטה אמו והשלח קיים אין זה יתום. ובגמרא ת"ר הכל נכנסין לדין להתעשר חוץ מן הכלאים והטריפה דברי רבי אליעזר בן יהודה איש ברתותא שאמר משום רבי יהושע וכו'. עד יתום כגון שהשלח קיים. ורבי יהושע לטעמיה דאמר אפילו שחט את אמו והשלח קיים אין זה יתום. העיד רבי ישמעאל בן סתריאל מערקת לבנה לפני רבי במקומינו מפשיטין את המתה ומלבישין את החיה. ופירש רש"י אם המקשה מתה מפשיטין את המתה עור האם ומלבישין אותו לוולד שהוא חי ומתקיים הוולד. אמר רבי נתגלה טעם משנתינו. דודאי משום הכי קאמר רבי יהושע אם נולד כל זמן שהעור קיים אינו יתום, דכיון שהעור מהנה לוולד [דומה] כמו שאמו קיימת. עד כאן פירוש רש"י. ואינו יתום.
ונראה לי הסודר דהיינו טעמא דקתני אפילו נשחטה אמו והשלח קיים, לפי שסתם שוחט מפשיט, וכל זמן שנולד לאחר שחיטה ולא התחיל להפשיט, העור מקיימו כמו שאם יולדתן מחיים. אבל אם הפשיטו ונולד, אפילו אם מתקיים אמרינן אין כאן תועלת מאמו. ושמא ביתום כזה מודה רבי יהושע. והאי דנקט שחיטה הוא [הדין] אם מתה מעצמה והשלח קיים. אבל אם הופשטה ואחר כך ילדה הרי זה יתום. ומלשון משנתינו כך משמע, דקתני אפילו שחט את אמו והשלח קיים אין זה יתום. משמע זה הוא שאינו יתום הא אין השלח קיים הוי יתום. והא דקתני בברייתא הכל נכנס לדיר להתעשר חוץ מן [הכלאים והטריפה דברי ר"א וכו' שאמר משום ר' יהושע ור"ע פליג ואמר חוץ מן] היתום ומשמע אפילו יתום [ממש נכנס לדיר להתעשר לר' יהושע], כיון דגמרא דידן מפרשא כגון שהשלח קיים, ורבי יהושע לטעמיה, דוקא כגון כי האי, הא אין השלח קיים לא. ומילתא דשכיחא דרוב המתות מחמת ולד עדיין שלחו קיים נקט יתום סתם.
ונראה לי דמתניתין וברייתא דאוקימנן בכה"ג, דאפילו בכה"ג אקרי יתום ולא יוצא דופן, קשיא לרבא דתנן בפרק השוחט אחד בעוף [חולין ל"ז ע"א]. השוחט את המסוכנת ר"ג אומר עד שתפרכס ביד או ברגל או תכשכש בזנבה. ובגמרא אמר רב חסדא פירכוס שאמרו באמצע שחיטה. ורבה אמר בסוף שחיטה. ורב נחמן בר יצחק אמר פירכוס בתחילת שחיטה. פירש רש"י כלומר אפילו בתחילת שחיטה פירכסה דיה. וכל שכן בסוף שחיטה. אמר רב נחמן בר יצחק מנא אמינא לה דתנן רבי שמעון אומר וכו'. וכדיוקא דרב נחמן בר יצחק סלקא שמעתא. ותו מסקינן, רבא אמר פירכוס שאמרו בסוף שחיטה. ואמר רבא מנא אמינא לה דתניא שור או כשב או עז כי יולד פרט ליוצא, תחת אמו פרט ליתום, האי יתום היכי דמי אילימא דילידתיה והדר מתה לעולם תיחי ותיזיל. אלא דמתה והדר ילידתיה, מכי יולד נפקא דהיינו יוצא דופן, דכל דקרעוה והוציאה ולדה בין מתה בין חיה הוי יוצא דופן. אלמא דקסבר רבא אם נשחטה או מתה אמו אי אפשר להוולד ולצאת אלא אם יקרענה. ותימה נמי אי סבר רבי יהושע דאפשר להוולד בלא קריעה ולצאת דרך הרחם, ועדותו של רבי ישמעאל בן סתריאל שהעיד לפני רבי סייע לרבי יהושע. וגימגום.
